בנם של ריבה ואהרון יצחק. נולד ביום י"ט באב תשי"ג (31.7.1953) ברומניה. אח צעיר לאידל.

חיים יוסף גדל והתחנך ברומניה בתנאי חיים לא קלים. בהיותו בן שלוש-עשרה עלה ארצה עם משפחתו, והם השתקעו בשכונת מורשה ברמת השרון. למד בבית ספר ביישוב.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ לתפקיד ימאי בחיל הים. הוצב על נחתת "אח"י בת שבע" ושירת בה במשך כשלוש שנים.

עם שחרורו מצה"ל עבד בתחום היהלומים.

במסגרת עבודתו הכיר בשנת 1980 את נורית. בין השניים התפתח קשר זוגי, ובשנת 1981 הם נישאו. את ביתם קבעו בתל אביב.

שתי בנות ושלושה בנים נולדו להם – קרן, תומר, רונן, יפית ואור. כאיש של בית וכאדם אבהי התמסר חיים לילדיו והיה בן זוג נאמן לרעייתו. עם הילדים אהב להשתולל ולהשתגע, כדברי רעייתו.

כשבגרו ילדיו והחלו להתמסד, זכה להכיר שני נכדים וליהנות מהם.

אהוב על כל מי שהכירו, כבש את הלבבות בעיניו הכחולות היפות ובהיותו חבר נאמן, מלא בשמחת חיים ומרבה לצחוק.

מאחר שצלל בנחל קישון המזוהם במסגרת שירותו הצבאי, במהלך השנים קיבל מכתבים ממשרד הביטחון הקוראים לו לבצע בדיקות רפואיות, אך חיים החליט להימנע מהן משום שחש בריא ואיתן. עם זאת בשנת 2002 החל לסבול מצרידות, וכעבור שנתיים התברר שהוא סובל מגידול סרטני במיתרי הקול. לאחר שעבר טיפולים ונותח, התאפשר לו לדבר רק בעזרת כפתור דיבור. חיים נאבק במחלה בגבורה עד שהיא הכריעה אותו.

חיים יוסף רבינוביץ' נפטר ביום ג' בתמוז תשס"ז (18.6.2007). בן חמישים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "מורשה" ברמת השרון. הותיר אישה, שתי בנות ושלושה בנים, שני נכדים ואח.

על מצבתו חקקו אוהביו תחת ציור של עוגן ספינה: "אתה לא חלום בשבילי, כי אתה תמיד תהיה איתי, אתה החיים שלי. מאשתך ואם ילדיך", וכן "מודים אנו לבורא על שנתן לנו אבא מושלם, אבא עם לב של זהב, תמיד תהיה בליבנו, ואותך לעד נאהב. מילדיך".

כתבה נורית רעייתו: "חיים אהובי שלי, אבא לילדיי, היית כל עולמי. האהבה שלי אליך לעולם לא תיגמר. החיים בלעדיך קשים, הכול אבד. המשכתי הלאה כי הייתי חייבת את זה לי ולילדיי – להמשיך הלאה את החיים לנפש שלי. אוהבת ואזכור אותך כל חיי, ויבוא יום ונשוב להיות ביחד".

כתבה בתו הבכורה קרן: "אתה חסר לי מאוד. מתגעגעת לשיחות שלנו, מתגעגעת לחיבוק שלך, מתגעגעת אליך".